כשאני חושבת על הצעדים הראשונים שלי במטבח, אני תמיד חוזרת דווקא אל עולם המתוקים. אני זוכרת את עצמי
כילדה קטנה, יושבת על השולחן במטבח ליד אמא שלי, עוזרת לה להפריד ביצים, להקציף חלבונים עם סוכר לקצף
לבן, מבריק ואוורירי, ומחכה לרגע שבו היא תקפל אותו לבלילה. אבל תכלס, יותר מהכול חיכיתי לרגע שבו היא תסיים,
כדי שאוכל ללקק את מה שנשאר בקערה. כבר אז התאהבתי באפייה. יש בה משהו מרגש במיוחד – השילוב בין דיוק,
סבלנות, חומרי גלם, והרגע הזה שבו משהו בתנור מתחיל לקבל צורה, צבע וריח שממלא את כל הבית.
תמיד הרגשתי שיש באפייה משהו קצת קסום, זה תמיד הזכיר לי את הניסויים שהייתי עושה במעבדה. מערבבים,
מקציפים, מקפלים, בודקים, מדייקים, ובסוף מתקבל משהו שהוא הרבה יותר מסך המרכיבים שלו. וכך בעצם הפכתי
את המטבח הביתי למעבדה הפרטית שלי.